כמו שיש את גיל ההתבגרות הדי נורא, בעיקר אצל בנים, שהם כבר לא ילדים לצבוט מחמידות ולא גבר לצבוט מחרמנות
הם כלואים בתוך קול לא ברור ועור לא ברור וגובה לא סגור.
ככה אני. עכשיו.
כלואה בין אישה עורגת לסבתא סורגת!
כבר לא פצצה ועדין לא סבתא בהרצה
וזה נורא. זה גיל שאף אחד לא שם על השולחן ואומר
חמודה, הגעת לגיל הרפוי: אין מילה אחרת (אוקי אוקיי אם הייתי מאיר אריאל היו עוד: הרפוי, הבלוי, התלוי, הדהוי, המהוי)
אני יודעת שאני לא הראשונה שאומרת את זה. אמרו את זה קודם לפני, זה לא משנה!
הגעתי לגיל שמכאן הכל מתדלדל: הסידן, המחזור, השיער,הטוכעס, הציצקעס,המבטים ברחוב – כן כן המבטים ברחוב. אני הולכת עם הבנים שלי ואני רואה גברים מפשיטים את הבנים שלי מכף רגל ועד ראש. וכל מה שבא לי להגיד להם זה: “תתביישו לכם מה אתם מסתכלים עליהם, סתכלו עלי עלייי”
אני הגעתי לגיל שאני מסובבת את הראש רק שעובר מולי תינוקי מתוקי
אני הגעתי לגיל שאני יודעת שאם אני אוכלת משהו כבד אחרי שבע בערב הלך עליי
אני הגעתי לגיל שיש לי בתיק קיסמים
אני הגעתי לגיל שבדיחות גסות מצחיקות אותי
אני הגעתי לגיל שאני יודעת בדיוק בני כמה האנשים שהולכים מולי, כי כבר עברתי את הגיל שלהם
ולמה אני מספרת לכם את כל זה, כי אתמול הלכתי לאופטיקה זיבי לעשות משקפי קריאה.
עד גיל 50 הכחשתי שהעיניים נחלשות, אבל זהו זה הם לקחו אותי לשיחה בארבע עיניים ואמרו לי : “חמודה, עד כאן, משכת משכת נתנו לך אבל חלאס, התעייפנו”
היה מבצע אחד פלאס אחד, בחרתי לי שתי מסגרות
התיישבתי לבדיקת עיניים עולצת אצל האופטומטריסטית הצעירה
“עד היום לא ממש הייתי צריכה משקפי קריאה, אבל חחח, את יודעת..אנחנו כבר לא..”
“בת כמה את?שישים ושתיים?” קוטעת אותי האופטומטריסטית
“אמא שלך בת שישים ושתיים”
“אמא שלי בת חמישים ושלוש” היא עונה לי באדישות
“אז אמא שלך בגילי כזה, את לא רואה שאני ואמא שלך בערך באותו גיל?”
היא שותקת.
אני נחנקת.
אני זוכרת את הגיל הצעיר הזה, שאנשים מעל גיל ארבעים נראים לכם זקנים בני מאה. אני זוכרת את הגיל שהיה לי קריטריונים ליופי
היום כל בן אדם עם סט שיניים מקורי נראה לי מהמם ויפהפה.
“חצופה” אני אומרת לה (שזה הכי זקן בעולם) ותוך כדי מרמור אני מוציאה את תעודת הזהות שלי
“אולי את צריכה משקפיים, סתכלי מה כתוב כאן, רואה? ככה לא נראית אישה בת שישים ושתיים, הבנת?”
והיא אומרת: “טוב הבנו חפרת”
זהו זה. כשבאתי הביתה ידעתי שמה שהכי ירגיע אותי זה תפחי אדמה בלי ו’
הכנתי את הסלט הטעים בעולם ומה שהכי חשוב שהוא ככ טעים ומזין ובריא ובלי טיפה של מיונז עתיר קלוריות ושומן.
מה צריכים?
2 תפחי אדמה שלמים קלופים מבושלים עד רכות בשפע מים
בצל סגול בינוני קוביות קטנטנות או טבעות דקיקות
3 מלפפונים חמוצים או כף צלפים
2 מקלות סלרי חתוכות
2-3 צנוניות קטנות קוביות קטנות
קופסת טונה מסוננת
3 כפות עירית קצוצה
3 כפות עלי פטרוזיל או בזיל או שמיר
רוטב:
130 גרם דנונה גריק
כפית חרדל
שן שום כתושה
כף חומץ
3 כפות שמן זית
חצי כפית מלח
רבע כפית פלפל שחור
איך מכינים?
1. נבשל את תפחי האדמה הקלופים בשלמותם עד רכות רק לא פריקות. (עד שסכין חודרת אותם בקלות) נסנן מהמים וניתן להם להתקרר לחלוטין
2. נחתוך את התפחי קוביות, נוסיף טונה מסוננת, מלפפונים חמוצים, צנוניות,סלרי ובצל סגול, נוסיף עשבי תיבול ועירית
3. נערבב עם הרוטב רק לפני ההגשה. ככ טעים ופשוט
מרשה לכם:
להחליף טונה בארטישוקים כבושים בצנצנת זה ככ מוצלח
להכין רוטב אחר עם לימונים כבושים מי שאוהב לימונים כבושים יהנה מאוד:
130 גרם גריק
כף לימון כבוש עם השמן הטעים שלו לערבב יחד וליצוק על הסלט.