fbpx

לייזה פאנלים

צמחונישי

ולנו יש דלעפל

פלאפל מדלעת זה הכי ועקרת בית אחרי שחי

937 שיתופים
הבלוג של לייזה פאנלים | יומן מטבח קטן של עקרת בית גדולה | עב"מ =  (עקרת בית מוזנחת) 1

כולי לק מתקלף ברגליים
שיער מרושל זרוק בשיבה שנדחתה
פלומת שפם, ורגליים מעקצצות

יורדת במהירות במדרגות קומה ועוד קומה ועוד קומה מרעישה ומתקתקת את הזמן הדוחק תק תק תק . הסנדל ברח מהרגל ואין שום נסיך שירים את הכפכף.
“שיט. הרצועה נקרעה”.
עולה כל הדרך חזרה במדרגות, מחפשת זוג אחר מהר מהר, הנה מצאתי אחד אבל לעזאזל איפה השני? בדיוק הנייד מצלצל
“פאק, שכחתי אותו בכלל בטעינה על המדף”.
זה הנצמד הבכור, הוא לא לקח מפתח . משאירה לו את המפתח חבוי בעציץ .
איזה מזל. לפעמים כך נדמה לי, דברים לא קורים סתם ולא נקרעים סתם.
מספיקה לקחת את הנצמד הקטן בזמן מהקייטנה, משם מתגלגלת עם הנצמדת הנחמדת לגינה, הבייביסיטר כבר מחכה לנו בחיוך מזמין, היא תבלה עם הנחמדת בזמן שאני אלך איתו לחוג.
משאירה להם בקבוק מים וחטיף ונפרדת בנשיקה .
ממשיכים. אין זמן. הגענו.

מהר מהר פושטת ולובשת לו את חולצת החוג, תוך כדי, נזכרת לצלצל לנצמד המרכזי לבדוק שהכל בסדר ונעים לו אצל החבר.
זהו. אנחנו על הטריבונות מוכנים שיתחיל.
אפשר לנשום רגע .
מסתכלת על הקטן, מעבירה יד בשיער היפה שלו ומתמלאת אהבה.
ואז, מרחוק מזהה עוד עקרת בית מוזנחת ומתבאסת.
רואה את עצמי דרכה. עב”מ ( ראשי תיבות של עקרת בית מוזנחת)
עב”מ מזהה עב”מ כמו ישראלי שעינו לוכדת ישראלי אחר בחו”ל לא ניתן לפספס.
תמיד נדע.
בשפת העם שלוכה !
בשפת האגדות פעם היתה פה סינדרלה שעם הזמן הפכה לשלוכלוכית.

מרגישה חובה להיות שם ולעודד אותו .
מסתכלת איך הוא משתפר ואיך העיניים מחפשות אותי כדי שגם אני אשמע את מילות העידוד של המאמן.
שולחת חיוך ומרימה את היד בקריאת ניצחון ואז שוב פעם העיניים מתמגנטות לעבמ”ית שמתרוצצת אחרי הפעוט שלה .
כמה כתמים יש על חולצתה והחזייה שלה משתרבבת כמו לשון של זקנה בלי שיניים.
מדובללת מבולבלת. אוי מזכירה לי מישהי.” די, עד כאן!!” אני משגרת לחלל
קמה החלטית. אומרת לאבא לידי, שאני חותכת לקטנה , ואם צריך אותי שיצלצל.
נפלטת ל50 דק’ של שחרור וחופש.
טעם הלבד זה זמן קוויאר יקר
אולי קפה קצת מגזינים מלאים צבע, כמה ביסים מתוקים ליד, מה רע?
לא! לא! לא הפעם! הפעם בוער בי לצאת מחללית העב”מ .

הולכת מהר, הדיבוק אוחז בי עוברת ליד ויטרינת מושכות הלק .
“יש לכם אולי זמן רק להוריד את המקולף ולשים חדש ? בלי פדיקור? משהו חפיף?” אני שואלת עם קול מתחנן “ואולי גם שפם וחצי רגל וגימור גבות עדין?מה אומרות?”
חיוך מזהה ומזדהה נשלח אליי ומחבק אותי פנימה
30 דק’ זה לקח. 30 דק’ והאצבעות שמציצות לי מהכפכפים כבר אוהבות אותי יותר. מעבירה אצבע סביב השפה העליונה שלי 5 ק”ג נשרו ממני
מסתכלת על השעון עוד 20 דק’ מלאות.

לוקחת קפה לדרך

מוסיקת גרמופון מושכת אותי לתוך בוטיק בוהמייני עמוס ויפיפה. שמלות צבעוניות צופפות לצד שלל סיכות מנצנצות ותיקים קטנים קוקטיים כל כך יפים לשים בהם רק ליפסטיק ונייד. מתי בפעם האחרונה היה לי תיק קוקטי לליפסטיק ונייד?
ובאמצע כל היופי הזה נח לו שעון אורלוגין ענק, מנצח על התפזורת בחנות שנעצרה בזמן אחר.

מודדת שמלה אוורירית לנפנף בה ביום חול
“היי, לא היית עכשיו בחוג עם הילד?” איזה קול שואל אותי
אני מכניסה את הבטן ומושכת את ה”כן” שלי למעלה עם רוכסן השמלה.
זאת העבמ”ית שקלטתי על המגרש.
היא מספרת איך נהיה לה חלון זריז – הסבתא לקחה את הפעוט והיא תוציא תיכף את הילד הגדול מהחוג..
“איזה קטע, שתינו עם אותה שמלה באותו מקום” היא אומרת את מה שהתכוונתי להגיד בדיוק.
“איך יפה לך” אנחנו מחמיאות אחת לשנייה את אותו משפט בשני קולות..
“את נראית פתאום אחרת” ממשיכות בהד מסונכרן מתנגן.
לרגע קט, מביטות בהשתקפות המשותפת בהתפעלות גדולה ומחוייכת.
במראה העתיקה עם האור המצהיב, אנחנו נראות יפות. כל כך יפות.

מוסיקת צ’רלסטון מקפיצה את רוח השטות, אני לוקחת פומית מוזהבת ארוכה ומסלסלת עשן סיגריות מדומה , היא קושרת לעצמה סרט קטיפה עם אבזם על המצח..
רוקדות , מסתחררות בתוך השמלות הקיציות גלים גלים. צבעים צבעים.
לפתע נשמע “גלינ גלונג. גלינ גלונג. גלינ גלונג.” קול האורלוגין בחנות מצלצל נחרצות.
“שיט צריך לחזור”
היא פוערת עיניים ואני מבט,
היא משחררת רוכסן ואני שמלה. נחפזות זריזות מחליפות לבגדי החולין המוזנחין
שתינו נפלטות מהבוטיק חזרה למציאות .
מהר מהר לפני שנהפוך לדלעת…

כדורי פלאפל דלעת. (כ-30 כדורים)

פעם ראשונה – נטרפו ולא הספקתי לצלם
פעם שניה – נטרפו ולא הספקתי לצלם.
פעם שלישית – גלידה. שלחתי את כולם לאכול גלידה והבעש”ט צילם ואכל תוך כדי..
אז נכון, הם מטוגנים כמו כדורי פלאפל אמיתיים (כמובן שאפשר לאפות אותם)
אני רציתי את הטעם השלוכי, הטעם האמיתי שהכי מזכיר אוכל רחוב! אבל בריא שיהיה גם בריא!

 

רבותי הגיע הזמן שתכירו את הדלעפל
איזה שם לא משהו נתתי לכדורים שהם משהו משהו
מטוגנים כמו כדורי פלאפל אמיתיים, מה עושה אותם כל כך אווריריים? החלבון המוקצף לקצף רך וחלומי.

חומרים ל-30 כדורים:
חתכת דלעת גדולה (כ-600 גרם)
חצי כוס קמח חומוס (להשיג בחנויות תבלינים או חנויות טבע, אם יש קמח חומוס קלוי עדיף)
חצי כוס קוואקר
חצי כוס קמח כוסמין
כפית מלח
כפית כמון
חצי כפית כורכום
2 חלמונים
2 חלבונים
שמן לטיגון
לפסטו:
חצי צרור כוסברה
חצי בצל בינוני חתוך גס
1-2 שיני שום
2 כפות שמן זית
להגשה:
פיתות מקמח מלא
סלט ירקות קצוץ
טחינה ו/או יוגורט

+ נבשל את הדלעת במים כחצי שעה לריכוך, נסנן ונמעך לפירה.
+ נקצוץ את חומרי הפסטו בפולסים מהירים בבלנדר, כך שיתקבל פסטו משחתי חלק.
+ ועכשיו הקונץ: נקציף את החלבונים לקצף רך בעזרת בלנדר או מיקסר ידני. נערבב עם הפסטו, פירה הדלעת, חצי כוס קמח חומוס, כוסמין, חצי כוס קוואקר, מלח, כמון וכורכום. נטעם ונתקן תיבול.
נחמם סיר עם שמן לטיגון עמוק. ובעזרת כף נגליץ’ אותם לתופת. ננמיך לאש בינונית נמוכה שיתבשלו היטב ושחימו יפה. נהפוך צד, נוציא לנייר סופג
נגיש עם סלטים רעננים וטחיני או יוגורט

בתנור על חום גבוה נייר אפייה משומן בשמן זית יוצרים כדורים
חראם כמה שזה טעים.

הבלוג של לייזה פאנלים | יומן מטבח קטן של עקרת בית גדולה | עב"מ = (עקרת בית מוזנחת) 4

תגיות

תגובות

קבלו התראות
התראה
11 תגובות
הכי חדשות
הכי ישנות הכי מדורגות
Inline Feedbacks
צפו בכל התגובות

חדש! הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ ותהיו הראשונים לקבל מתכונים ועדכונים

Send this to a friend