“תקשיבי במקרה התפנו לי היום 5 כרטיסים להצגה במוזיאון תל אביב, לא יכולה להגיע..רוצה לללכת עם הנצמדים??” שואלת אותי חברה אהובה
“ברור… איזו הצגה? ”
“הרפתקה בחולות”
“מה, זו הצגה עם שירים על חול וים לכבוד הקיץ?” שאלתי
“לא..מצחיקולה, זו הצגה נפלאה לילדים גדולים 8-13 מסע בזמן מהיום ועד קום המדינה”
“אמאל’ה, איך אני אצליח לשכנע את הילדים ללכת להצגה היסטורית ויותר מסובך איך אצליח להעיר אותם להצגה גה גה?” הידהדתי את קירות הבית
# להזכירכם, הימים ימי צוק איתן בחופש הגדול. אותם ימים שארבעת ילדיה של אחותי פלוס הרביעייה שלי נמרחו בשעממת על כל מטר רבוע אצלי בבית, ובכל פוזיציה אפשרית. שלושה על הספות בסלון, שניים בחדר, שניים על השטיח וככה מהדסת לי בין החרפנים המעולפים. מנסה להעיר אותם ללא הצלחה יתרה, אחד מנערת, אחד מנשקת, אחד מדגדגת. כלום. נאדה.
ואז הבזיק לי רעיון עשירון עליון. ניגשתי ליוטיוב ובפול ווליום שמתי להיט חוצה זמנים וזלמנים ושרתי יחד עם הזמר הבוקע מהרמקולים בקולי קולות:
“חוּשׁוּ, אַחִים, חוּשׁוּ!
נָרִימָה פְּעָמֵינוּ!
טוּשׂוּ, אַחִים, טוּשׂוּ,
לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ!”..
“אמאאאאאאא, השתגעת??? מה עובר עלייך???”
ואני לא עוצרת באדום אני..מה פתאום ממשיכה לחבל על הזלמן הבא..
“שׁוּרוּ, הַבִּיטוּ וּרְאוּ
מַה גָּדוֹל הַיּוֹם הַזֶּה, הַיּוֹם הַזֶּה!
אֵשׁ יוֹקֶדֶת בֶּחָזֶה..”
“טוב אמא, את לא שפויה. ובואי אני אגיד לך עוד משו, זה הרבה יותר צורם וגרוע מלהתעורר עם שירת הסירנות…אזעקה כאילו, אבל הצלחת להעיר אותי” “גם אותי”, “גם אותי” גם או..”
“מעולה שהתעוררתם, עכשיו צחצחו שיניים, שטפו פנים, כי אנחנו הולכים למוזיאון להצגה נפלאה שמתאימה לגיל שלכם, הצגה היסטרית”
“היסטרית?חחחחח… מה זאת אומרת??”
“הסטרית במובן ההיסטורי של המילה, רטרוספקטיבה מאז ועד היום או מהיום ועד אז, כאן בארצנו הקטנטונת אל תדאגו תהנו בטירוף”
“יואו…לא רק שאת מעירה אותנו את גם חופרת וגם אנחנו הולכים לסבול זה הרי ברור! לא באים!”
“לא מה פתאום לסבול..בחייאת בואו יהיה פנאן והכי חשוב יהיה מזגן. בבקשה בואו. כשנחזור הכנתי לכם בצק הפתעות”…
התחלתי עם מניפלציות של אימהות פתלתלות למודות קרבות ודרכים איך להוציא ילדים בגיל התפר 8-13 מהבית.
כולם עם פרצוף צ’אה באב (בכל זאת חודש אב) כולם גוררים רגליים, מזדחלים מייללים ומעקמים פרצופים כל הדרך למוזיאון.
אין אין אין כמו המוזיאון האויר הקר והקסם ששואב את כולנו פנימה.
חשכת האולם הגדול והרחב עם פתיחת וילונות הקטיפה האדומים סחפה באבחה את כולם במנהרת הזמן להרפתקה נפלאה.
בקצרצור : בעיצומה של תקופת הבחינות נתקלת ענבר בעיתון לא מוכר לה בשם ‘דבר לילדים’ ובו מודעה מילד בשם אורי המחפש ‘חבר לעט’. ענבר מחליטה לענות וכותבת לאורי מכתב. להפתעתה, היא מקבלת מכתב תגובה ובכך מתחילה התכתבות מסעירה, מבלבלת וחוצת זמנים.ענבר אינה יודעת שהעיתון בו מצאה את המודעה הודפס לפני שבעים שנה! על אף הפער העצום בין הילדים נוצר ביניהם קשר מיוחד ואורי מציע לענבר להצטרף לחבורה הסודית שלו.
תקשיבו לי, הצגה נפלאה ומומלצת כל כך. הם התגלגלו מצחוק, כססו ציפרניים במתח, התרגשו מסיפור האהבה. היה שם תמהיל לא רגיל של בידור, מתח ורומנטיקה.
השחקנים נפלאים זגזגו בין הביטויים של אז והסלנג שלנו היום. בימוי מדוייק שלא השאיר אבן אחת הפוכה ורגע אחד כושל או משעמם. ומה שהכי חשוב לאמא: הם למדו משהו, קיבלו חתכת שיעור בהיסוטריה בלי דידקטיות מעצבנת ומטרחנת.
הנה, אפשר להנות ממשהו אחר, לא סרט קולנוע עתיר אפקטים ולא הופעת רוק חזקה, אלא הצגה. הצגה טובה שמדברת אליהם ממש.
לפני שיצאנו ניגשתי להודות לאורדן על הכרטיסים ושאלתי את דודי פלג האחראי על האירועים במוזיאון תל אביב בפליאה איך? איך?
איך אתה מסביר שהאולם מלא למרות שיש עבור הקהל הזה המון גירויים אחרים כמו סרטים, תכניות ריאלטי והופעות??
ילדים הם קהל מיוחד, תמים מצד אחד ,וחכם להפליא מצד שני.
ברגע שהם נחשפים למשהו איכותי הם מתחברים אליו בקלות .זה יכול להיות הצגה, מופע מחול ואפילו קונצרט.
תתייחס בכבוד אל האינטליגנציה שלהם ,אל תתיילד בכוח והיכן שלא צריך .והם שלך
כל אלה ובנוסף החיבור המושלם בין האירוע לילדים לכל שאר הדברים שיש למוזיאון, להציע, לילדים ולמבוגרים כאחד, גורם להרבה מהם, להעדיף את מה שמתקיים במוזיאון על פני האלטרנטיבות.
“הרפתקה בחולות”. תיאטרון אורנה פורת. לפרטים באתר תיאטרון אורנה פורת
פופ-אובר! או בעברית לחמא-נפחא (לחמניות מתנפחות)
אחרי זה כשחזרנו הביתה, בכל זאת שבת בבוקר יום יפה, הכנתי בדקות ספורות במקום פנקייק הפעם פופ-אובר, כמו באמריקה.
אין דבר יותר טעים באמריק’ע בבוקר מפופ-אובר. הפופאובר הן לחמניות חלולות קראנצ’יות, הן בעצם הורסיה האמריקנערית ליורקשייר פודינג. וזה טעים כל כך בלי טיגון, בלי טיפת שמן וזה הכי מתאים לשבת בבוקר להכין בקלי קלות. לא צריך שום התפחה, מיקסרים כלום. רק תבנית שקעים. אני הולכת לפי המתכון של מרת’ה האישה והאגדה סטיוארט. הצמחונישי שלי קורא להן לחמא-נפחא. תודו שהשם די מדליק.
3 מצרכים בלבד וכולכם תוכלו לצפות ולהנות מפלא הבלון המתנפח..
2 טיפים חשובים להצלחה: 1. חלב וביצים בטמפרטורת החדר!! ביצים וחלב להוציא מהמקרר מוקדם על הבוקר (את החלב ניתןגם לחמם קלות בקלחת לדרגת פושר!)
2. לאפות את הפופס בשליש התחתון של התנור!!! להניח את תבנית השקעים על תבנית רגילה ולאפות בשליש התחתון, כבר אמרתי?
כוס וחצי קמח רגיל
כוס וחצי חלב פושר
4 ביצים טמפ’ חדר
כפית מלח
אופציה: פרמז’ן או כל גבינה אחרת מגוררת ממעל.
ואפשר אופציה מתוקה עם ריבה או סתם למרוח חמאה. אוי טעים.
תבנית שקעים מרוחה בנדיבות בחמאה
לחמם מראש את התנור לחום הגבוה ביותר 220 מעלות ומעלה
לערבב את הביצים עם החלב להוסיף קמח וכפית מלח לערבב עוד קצת כשהבלילה דלילה ועליזה ליצוק עד ה3/4 של השקעים אם מוסיפים גבינה מגוררת אז לפזר למעלה.
כ- 40 דק’. 20 דק’על חום גבוה 220 מעלות ואח”כ ננמיך לעוד 15-20 דק’ על 170 מעלות.
והתענוג הזה מוכן ומזומן.
חשוב מאוד!!! לאפות בשליש התחתון של התנור ולא באמצע!!
אופציית הגשה אמרקיאית, ביצה בקן מפופאובר. טעיםםם
או לפזר פרמז’ן או צהובה או גורייר מגוררת וזה טעים כל כך. ילדים טורפים את זה
או בריטית כמונו עם נימוסין מלבנטין, תמיד תעדיף ריבה עם חמאה על הנפחניה שלה.