fbpx

לייזה פאנלים

סלטים

כבד קצוץ לחג

מעשה שחבל וכבד קצוץ קל קל קל

926 שיתופים

באופן כללי אם שואלים אותי אני מעדיפה עבדות.
חירות מפחידה,מאיימת ומריחה עשן פוליטי.
אז אני משאירה אותה ללוחמי חופש, עמים עקובי דם וצרודי צדק חברתי.

בפרדוקס הקיומי של שארית חיי אני מבינה שבלי סוג כזה או אחר של עבדות – אני אבודה.

ואם אני מדקדקת במילות השיר שהולך איתנו מחציית הים האָדוֹם ועד הָלוֹם אז:
“עבדים היינו היינו, עתה בְּני חורין בְּני חורין” זה לגמרי שיר שנזכר בערגה בימים של פעם:
אוֹי, אתם זוכרים את הימים איך פעם היינו עבדים עם חיים מלאי משמעות?
ואילו עכשיו מה אנחנו? מה נהיה מאיתנו?
בושה ממש! בְּני חוֹרין משעבדים, חבורת פָּרָאזִיטִים מלאת חורים וריקה מתוכן.

אז עם פריחת מצות “אביב” וזריחת שוקולד “השחר” על המדפים במכולת
החלטתי שגם עָבֶדֶת בית גדולה כמוני תהנה מאקסטרה בּוֹנוּס של קושי לחג
ובתור אישה שמאוד מחבבת בלאגן – הגיע הזמן לעשות אצלנו את הסדר!
כל הרחבה ג’ ד’ וז’ של המשפחה הוזמנו לסעודה.

“אני רוצה שקרפיונים ישחו באמבטיה,” אני אומרת לבעל שם טוב, “ואני רוצה לעשות את הכבד קצוץ משמאלץ של אווזות מפולין ולהביא את המצה השמורה מהכספת של חסידי בעלז! כן. כן .. אני רוצה שהטעם של עוגת המוס יעבור מדור לדור והפעם אנחנו נקרא את ההגדה עד הסוף של הסוף של הסוף” אני חותמת בחשיבות.
“וכל זה רק בגלל מה שקרה בסדר ההוא?” הוא יורה לי בלב
“נראה לך?” אני שואלת ואז לוחשת בבושת: “ברור שבגלל זה”..

בליל הסדר ההוא, בת דודה שלי, עקרת בית מופתית (שזה עשר דרגות מעל עקרת בית גדולה), לא הפסיקה להתפעל ממני ולרפד אותי בשיבוחַ על כל מלאכת המיטבוחַ והאירוחַ
הבת דודה המופתית, עושה הכל לבד. ה כ ל!!
הגינה שהיא מגדלת, הרהיטים שהיא מנגרת, הבגדים שהיא תופרת, המטעמים שהיא מבשלת, הסוודרים שהיא סורגת – הכל בלי יוצא מן הכלל – ישר לבורדה ולז’ורנל!
שלא לדבר על המתנות שהיא מביאה. בפסח ההוא קיבלתי ממנה כלי חרס יפיפה שהיא הכינה באבניים השתולים לה בחצר ומלא באורגניות משוֹבְבֶת פרי גינתה.
באמת לא נתפס.

אז לקבל ממרתה פאקינג סטיוארט זר מחמאיות עם צליל של:”אהמממ, תבשילייך עושים לי נעים בָּחיךְ”
ישר מכניס אותי לסחרור אמיתי עם חשד להתרסקות עקב ורטיגו לאגו.
“את עשית את הגפליטע-פיש?” היא שואלת
“ברור” אני עונה בביטחון של טייס אגו ותיק
אחותי מרימה אלי מבט כלב שואל : “למה הלכת לשם?” והַחָזֶרֶת עושה לי להזיע.. זיע..זיע..
“בעצמך?” היא טועמת בחשדנות
“עד הגזר” אני מגחגחת בלי להרים את הראש.

בתום הארוחה – אחוות מטבח אמיתית: אחת מפנה, אחת שוטפת, אחת אוספת, אחת מנגבת, אחת מחזירה
הנמָלות העמלות מטשטשות בזריזות את העדות שלפני דקות אחדות התרחש פה פסח!

בסלון, תוך כדי הגשת תה שלא פוסחַ על אף קינוחַ, אני שומעת צעקות וצחוקים לא נשלטים מאזור המטבח
זה נכון, שתינו המון, אבל ככה..
אני רצה למטבח, רוצה גם להתגלגל
מכניסה את הראש ורואה את המופתית מחטטת עמוקות בלוע פח האשפה, כשכל העמלות צועקות לה “איכס”, “פוי” ו”לא נורמלית”
ואז בחיוך ענק היא שולפת אריזת גפילטע קנויה של “דלי דג”
“ידעתי” צועקת המופתית וכשהיא קולטת אותי היא מוסיפה בארסיות: “עד הגזר…אה?”
ואחות שלי בדיבור נחנק מצחוק מוסיפה: “את מכירה אותה, לא אמרתי כלום,שתקתי כמו… גפליטע פיש”
ושוב כולן בחנק מתגלגל.

לזכר הסדר ההוא, ואם כבר עושים ממני כבד קצוץ, אז לפחות שיהיה טעים בטירוף. דודה פולה, שהיא בת דודה של סבא מקס, לימדה אותנו להכין את הכבד קצוץ הזה החוק שלה אמר: על כל 200 גר’ כבד – ביצה קשה  ו2 בצל לבן .

כבד קצוץ הכי קל והכי טעים שיש

חצי קילו כבד
5 בצלים לבנים בינוניים קצוצים קוביות או טבעות
3 ביצים קשות
2 כפות שמאלץ או חצי כוס שמן רגיל (השמאלץ מוסיף טעם אדיר אבל גם השמן עושה יופי)
כף ברנדי (לא חובה)
הרבה פלפל שחור ומלח
במחבת חמה עם מעט שמן להכניס את הכבדים הנקיים שיגירו את הדם והמרירות ללא יותר מדקותיים ואז להוציא מהמחבת .
לטגן (בשמן רגיל או בשמאלץ או בשניהם) את הבצל הקצוץ במחבת חמה על להבה בינונית עד הזהבה להמשיך לקרמל את הבצלים כ20 דקות
להוסיף את הכבדים ללא הנוזלים שהגירו, להמליח ולפלפל בנדיבות עד שהכבדים נצלים יפה. 5-7 דקות בערך
קוצצים בכמה פולסים במעבד (לא יותר מדי! אנחנו לא רוצים פאטה. כמה פולסים קצרים) או כמו פעם, במטחנה או ביד עם סכין את כל הכבדים עם הבצלים המטוגנים מהמחבת + הביצים הקשות + כף ברנדי ושוב להמליח ולפלפל לפי טעם רצוי.
בשום אופן לא להפוך את הכבד הקצוץ לממרח פאטה!!!

אביב שמח לכולם.

תגיות

תגובות

קבלו התראות
התראה
8 תגובות
הכי חדשות
הכי ישנות הכי מדורגות
Inline Feedbacks
צפו בכל התגובות

חדש! הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ ותהיו הראשונים לקבל מתכונים ועדכונים

Send this to a friend