על הבוקר עם ציוצי הצופרים
אני כבר בשוק,
סוחבת עגלה מלאה בשקיות, עצבים ורחמים עצמיים (“הו איזה מסכנה אני, כמה סוחבת, כמה קטנה, כמה מזיעה, מי יושיעני נא”)
הנייד מטרטר מפריע את עקרון הרצף
“אנחנו רוצות להזמין אותך כחחחח..אההההעעעעעעעעע”
“מה??? לא שמעתי רגע..” מחפשת מילוט מהמולת השוק, מוצאת מחסה תחת בסטה ריקה, מתקפלת לכדי אורי כדורי
“מה אמרת?” לוחשת נרגשת
“אנחנו רוצות להזמין אותך להרצות בכנס העצמה נשית שאנו עורכות כבר שנה שלישית בדרום הארץ”
חיוך ענק ומזיע מתפשט
איך משפט כזה קטן עושה ככ הרבה טוב
והנה, אני כבר מתחילה להתעצם במחשבות
מיקרופון מדונה מחובר לאוזן הקטנה שלי
מצגת פאוור פויינט מלאת חשיבות עצמית
הנהונים קטנים ממני לקהל שבהיכל “אתם איתי? הבנו?”
פאוזות קטנות ומחושבות מפנות מקום לצחוק שמגיע מהבדיחות שלי
תנועות ידיים גדולות דרמטיות משוחות בלק אדום בוהק
כמה אפשר לשמח עקרת קטנה מלב תל אביב?
כאילו לפחות הזמינו אותי ל TED בנמל. עזבו ת’נמל. לTED העולמי
מדמיינת את הפן, את החליפה, את הקהל האינטליגנטי, את התג על דש חולצתי
“אנחנו כל כך נשמח שתהיי הkey note שלנו” היא אומרת לי בשרבוב לועזי מתנשא
(לצערי אין לי מושג מה הוא אומר, אבל זה נשמע לי יופי טופי אני על ענן קופי)
“כן…. .בכייף בכייף באה”
אומרת נמחצת , מנסה להשתיק את המולת השוק ותוך כדי מבינה שלהגיד
“בכייף” זו טעות איומה
הרי הייתי צריכה להגיד “באיזה תאריך זה יוצא?” או “אשמח לקחת חלק” או ” נשמע מאוד מעניין, עד מתי אפשר לחזור אליך?”
למה הייתי צריכה להגיד “בכייף” כאילו מדובר בהכנת עוגת שוקולד לכתה? למה לא יכולתי לענות כמו אשת אקדמיה? למה???
שוב עקרון הקצף רב עם עצמי בראש,
“מה זה דורש ממני?” שואלת מקצוענית
“תראי לפני שנתיים ה Key שלנו היה יוסי שריד, לא אישה אמנם, אבל ליברל, פמינסט, הוא היה גדול, הוא היה משהו
כל כך חכם, כל מצחיק, כל כך מושחז, כל כך
“מת???” אני משלימה אותה
“כן מת. חבל שאת לא יכולה לדבר איתו”
“ושנה שעברה, ה Key שלנו היתה רונית אלקבץ, איזה אישה, איזה עוצמה
כל כך חכמה, כל כך אמיתית כל כך אותנטית כל כך מרתקת כל כך…
“מתה?” אני משלימה אותה שוב
“כן מתה כל כך חבל ש..”
“אני לא יכולה לדבר איתה?”
אט אט חוזרת למשמש עגבניות בשוק כאות לחיים,
ומסכמת בראש הקטן שלי שאין רמז גדול מזה שעבורי
“TED is dead baby’ TED is dead”
אז קניתי סלמון יפהפה, פלפלים חריפים וחומוסים (מבושלים כבר מאיזה חומוסייה) ורצתי הביתה להכין תבשיל חריף אששש לשבת.
בושה כמה זה קל וטעים ומחמם ומרשים במקום החריימה או הדג החריף של שישי, נסו להכין את הסיר המופלא הזה.
20 דק’ עבודה ויש לכם כזה סיר מסנוור
מה צריכים?
500-800 סלמון חתוך קוביות מדוגמות, אם אפשר בלי העור אז בכלל.
כוס חומוסים מבושלים
2 פלפלים חריפים פרוסים גס
עגבניה בשלה חתוכה גס
גזר חתוך איך שבא
רסק קטן + 2 שיני שום + רבע כוס שמן זית + כפית סוכר + כפית מלח + חצי כפית כמון + כפית פפריקה חריפה + כוס מים (כמה בליצים בבלנדוש)
כוסברה
איך מכינים?
1. בסיר עם מעט שמן זית נשחים קלות את יפי החריפות של הפלפלים שחתכנו גס, נוסיף קוביות עגבניה בשלה וגזר
2. נוסיף את הרוטב מהבלנדוש + כוס וחצי מים, נביא לרתיחה ננמיך אש נכסה כ-רבע שעה.. נטעם ונתקן רוטב
3. נוסיף קוביות סלמון, חומוסים וכוסברה ננמיך אש, נכסה סיר כ-20 דק’.
בסוף זץ של מיץ מחצי לימון ופלפל שחור חריף בשפע.
אפשרות 1: הוסיפו לרוטב כ-30 גר’ חמאה, לא חובה אבל מוסיף בטירופים.
אפשרות 2 : כף לימון כבוש. טעימי
אפשרות 3: לפני ההגשה נטביע קוביות טוסט משוחים במעט שמן זית ברוטב המהביל ונגיש. פלאיםםםםםם
