”את ממש דומה לשחקנית ההיא” אומרת מישהי ומדליקה לי את הנצנצים.
“אני?? לאיזה שחקנית” שואלת מאנפפת עם העיניים, מעפעפת עם האף
וישר בראש הקטן שלי מסכמת שבהחלט יש ריזמבלס ביני לבין הג’וליה או הסנדרה בולוק.
“נו..להיא מהסדרה “נאשוויל”, בטוח אמרו לך את זה קודם”
“נאשוויל?? מה זה? איפה זה? כאילו פחחח יודעת שזה באמריקע, אבל איפה זה משודר?”
ובום מפלס הנצנצים צונח (כמובן לא ברמה של “את מה זה קופי אורטל לוי, הכי שונאת שאני מזכירה מישהי רגילה, להזכיר מישהו רגיל זה מגעיל ורגיל, שמישהו יגיד את זה כבר בקול).
ועדיין לא ממש דיגדג לי לבדוק מיהי אותה שחקנית,
עבר קצת זמן חלפו כמה עונות (5 עונות אם נדייק) ובאמריקה בטיול האחרון, כשזיפזפתי בין המדפים של אולד נייבי מישהי ניגשה אלי ובעדינות אמריקענרית לחשה לי “U KNOW GIRL U LOOK LIKE RAYNA ”
“RIANA, WOW” עניתי מתפעלת מזה שהיופי שלי חוצה צבעים וגילאים
“נוט ריאנה, ריינה פרום נאשוויל” היא צוחקת
“וואלה? … סו איי טולד, סו איי טולד” גיחגכתי ובלב פנימה ידעתי שחייבת סוף סוף לראות את הסדרה.
רצה הגורל, וכמו בכל סיפורי דסטני, איך שחזרתי ארצה מהנכר, באחד מאותם אמשים משמימים עת שוטטתי בין ערוצי הטלויזיה, את מי אני פוגשת VOD YES- סדרות דרמה?
אקסקטלי
ולא עונה אחת! שלוש!
“יאללה נו נראה מי זאת” אני לוחשת לעצמי”
וכמו בכל תהליך אנושי גם כאן היתה הכחשה-קבלה-הזדהות
זה התחיל בהכחשה מוחלטת
“מה??? אני דומה לזקיינה הזאת? היא בכלל ג’ינג’ית ויש לה עיניים כחולות ומצח קטן”
“ילדיםםםםםם בואו מיד לסלון” פוקדת עליהם, הם מתייצבים בדום מתוח
מסתכלת עליהם, מסתכלת על הטלויזיה,
רצה בפאסט פורוורד לחלק החשוב, הדרמטי,
החלק שרואים אותה בפול קלוזאפ
“למי היא דומה?” שואלת בחרדה קלה
הם מסתכלים עלי וקולטים שהקליטה שלי משובשת.
“נו, למי היא דומה, לא לפחד לענות”
“מה??? מי זאת? ” שואל אחד
“כאילו את רוצה שנגיד שהיא דומה לך?” שואל השלישי
“כן, במצח היא ממש דומה, הוא גם מלא קמטים” ממשיכה הקטנה
“ממש” פוסק השני
“וגם בקמטים בעיניים” אומרים שניים בקולות שלובים
“היא דומה לי??? היא לא נראית הרבה הרבה יותר זקנה?” שואלת על סף של הרף
הם מסתכלים אחד על השני ובהססנות נחרצת עונים
“כן, ברור ברור שהיא נראית הרבה הרבה יותר זקנה”
רק הרביעי, מלך הצדק והכנות של העולם זה שאמר לי בגיל 5 “אמא את ממש לא יפה חיצונית אבל יש לך יופי פניני”, זה שאמר לסבתא של דוידי אחרי שאכל מהעוגת יומולדת שהכינה לנכדה האהוב “סבתא של דוידי אני מציע לך לא לאפות לעולם, את אופה הכי גרועה שהכרתי” זה שתמיד חייב להגיד את האמת העירומה
“אמא, את נראית בגילה, אפילו קצת יותר גדולה, חוצמזה, תראי למרות שהיא זקנה, היא עובדת. עובדת” ענה בגבורה.
איך שהבעש”ט נכנס הביתה כולו רינונים וצהלולים מיום טוב שהיה לו בעבודה
אני נותנת לו את המבט
פוס רגע, יש כזה דבר שנקרא “מפת המבט” כשהבעל נכנס הביתה מחייך ושמח,
יש את מבט מס. 1 – קורבני
“מה אתה מחייך אידיוט, אתה לא רואה כמה אני סובלת?”
יש מבט מס. 2 – חשדני
“למה אתה מחייך ככה? יש משו שאתה מסתיר?”
יש את מבט מס. 3 – מאיים
“אם אתה רוצה להמשיך לחייך, כדאי שתגיד מה שאני רוצה לשמוע”
ובמקרים חריגים אני מפעילה את מבט מס. 4 – אמפטי
“איזה יופי שאתה שמח כזה איש אהוב שלי”
שלחתי לו את מס. 3, בציפייה שהבין את הרמז העבה
“תגיד לי למי היא דומה?” אני והמבט מסתכלים עליו ורואים איך אט אט החיוך נמחק
“מה להגיד?”
“מה מה להגיד? תגיד למי היא דומה?”
“בטוח לא לך” הוא מנער משו דימיוני מהכתף וחומק מקשר עין
“לא?”
“פפפפפ….ממש לא” הוא ממשיך לנער משו מהכתף
“תסתכל אלי כשאני מדברת אליך” הוא מרים זוג עיני פודל
“אולי אבל ממש אולי קצת קצת קצת מזכירה אותך בקצוות”
“איזה קצוות?”
“של השיער ו..הפה?”
הולכת עם זנב מקופל לחדר, מכסה עצמי בשמיכה ושוקעת בפרק הראשון של “נאשוויל”
“אולי בכל זאת יש בה משהו” חושבת ביני לבין עצמי “יש לה שיער יפה וגוף לא רע וגם אין לה תליה כמוני ואגן צר, והאף כן יש משהו באף והעיניים הטובות כמו שלי” ממשיכה בניתוח)
עוברים פרק שניים שלושה עשרים, ואני בעונה שניה דיפ דאון
תוך כדי ספונג’ה, הסגנון המוסיקלי שלי מקבל טוויסט, שומעת בראד פייזלי, גארת’ ברוקס, לורטה לין
מנקה את הבית ושרה בגרון ניחר ולב כואב
You never take me anywhere because you’re always gone
Many a night I’ve laid awake and cried dear all alone
And you come in a kissin’ on me it happens every time
No don’t come home a drinkin’ with lovin’ on your mind
No don’t come home a drinkin’…
No don’t come home a drinkin’ with lovin’ on your mind
כל יום מכינה אוכל דרומי, מטוגן מלא בחמאה,
יודעת שפרידה זה כואב,
יודעת שאהבה זה לנצח,
יודעת שבסוף יום אין כמו בירה,
יודעת שבסוף הוא יגיע.
יודעת שמשהו עובר עלי, גם הבית יודע, אבל אין לי שליטה על זה.
“אני חושבת לצבוע לג’ינג’י” מעדכנת את הבעש”ט בערב אחרי ההשכבות
“ג’ינג’י? אני מת על ג’ינג’יות, אבל זה יראה עלייך מצחיק עם הגבות שלך וזה, ג’ינג’י זה אופי, ג’ינג’י זה מולד, הבנת?”
“ג’ינג’י זה אופי” מחקה אותו
“ומה אני? כולי מכף רגל ועד ראש אופי! רק אופי!” מתגוננת
בצהריים מחכה מחוץ לכתה של הקטנה עם עוד אמא הכורעת ללדת “מה את אומרת על השם יואבי, חשבתי על יואבי בא לי שם תנ”כי” היא שואלת מבקשת אישור נלהב
“מה יואבי מה, תקראי לו בילי בוב, זה שם של מלך, זה שם עם סטייל, זה שם תנכ”י, לא?”
אחה”צ קופצת לקפה עם הנבייל ושלומה
“מה קרה לך??” שואלת הנבייל בבהלה
“מה קרה לי?”
“איפה המדים שלך? הכפכפים? המכנסיים הקצרים, החולצה הכחולה?”
אה..החלטתי לגוון עונה לה
” את? לגוון? את עם מגפי בוקרים, חולצת פלאנל, ג’ינס וכובע? זה לגוון זה? זה להתחפש”
“את נראית כמו זמרת קאנטרי” ממשיכה שלומה
“וואלה?” עונה וכולי זהרורית
“באמת חושבת להתחיל ללמוד על יוקליילי”
“יוקליילי? בגילך?” שתיהן פוערות עלי
“מה יש? כאילו רק לעקיבא מותר” ובראש הקטן רצות מילים לסינגל הראשון שלי
“לאהבה אין גיל,
לרצון אין מחר,
לא רק לרבי עקיבא מותר, לא רק לרבי עקיבא מותר”
Bread Pudding דרומי
כריות פרנץ’טוסט נימוחות בתבנית מזמינה, זה מה שזה
מה יכול להיות רע בחלה מאתמול עם קרמל בננה ופקאנים? מה?
הו זה טעים וזה ככ מתאים לבראנץ’ שבת.
זה עשיר וזה מהיר מהיר, רק צריך יום שישי לפני שישנים להכין את הכל בצ’יק, להכניס לפרידג’ ולשכוח.
בבוקר מהמקרר לתנור וזהו זה.
איזה מאפהההה
לבלילה
200 מ”ל כוס שמנת מתוקה
200 מ”ל כוס ריוויון
100 מ”ל חלב – חצי כוס
2 כפות גדושות סוכר
כפית תמצית וניל
שקית סוכר וניל
חצי כפית קינמון
4 ביצים
בקערה נקציף עם מזלג לבלילה תפוחה את הביצים, נוסיף שמנת, ריוויון, סוכר, סוכר וניל, וניל, קינמון.
חלה מאתמול חתוכה איך שבא
3 בננות חתוכות עיגולים (אני בחרתי בננות והיו לי גם טיפי אוכמניות, אבל מה שיש עובד: תפוחים/אגסים/אפרסקים/שזיפים וכו’)
חופן פקאנים טריים
לקרמל
בקלחת קטנה
50 גר’ חמאה
3/4 כוס סוכר חום כהה
רבע כוס שמנת מתוקה
נערבב היטב עד המסה ובעבוע.
אופן ההכנה
בתבנית פיירקס חסינת חום נמרח בקרקעית 3 כפות קרמל , נניח את קוביות החלה, נפזר את עיגולי בננה מקורמלים עם כל הקרמל שנותר (אפשר להוסיף פקאנים), ניצוק את בלילת הביצים/ריוויון/שמנת לתבנית.
נכסה בניילון נצמד ונכניס למקרר ללילה!! חשוב להספיג את החלה טוב טוב בטעמים, או לפחות לכמה שעות.
למחרת נשגר לתנור – חום 180 – ונשכח עד שמזהיב. כ50 דק’. איזה בוקר שבת נפלא ומריח
להגיש חם או קר.
קל?ממש.